<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין ר"ו</h1>
<h2>דף לח:</h2>
והמצוה הר"ו היא שהזהיר הנזיר שלא יאכל קלפת הענבים והוא אמרו ועד זג לא יאכל. ואם אכל מהם כזית לוקה. והראיה על היות אלו החמשה מינין, רוצה לומר יין וענבים וצמוקים וחרצנים וזג, כל אחד מהן מצוה בפני עצמה, היותו לוקה על כל אחד ואחד מהם מלקות אחת. ולשון המשנה (ל"ד:) וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגין בפני עצמן. ובבאור אמרו בגמר נזירות (ל"ח:) אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגין ושחט אשכול שלענבים ושתה לוקה חמש. וכשחשבו שם שיקיימו שזה התנא תנא ושייר ושיתחייב מפני שהוא נזיר יותר מחמש מלקיות אמרו והא שייר לאו דלא יחל. ולא אמרו והא שייר חומץ. כי לא יתחייב על היין ועל החומץ שתים. כי החומץ אמנם נאסר כי שורש איסורו לא יסתלק ממנו בהפסדו. וממה שראוי שתדעהו שאיסורי נזיר אלו כולם מצטרפין לכזית ולוקה על כזית מכולן (שם ל"ד:).
